אורי- החבר הראשון שלי

כבר סיפרתי לכם בעבר על המפגש הראשון שלי עם הספרייה.

בשלהי גן חובה, כשאני עושה את צעדיי הראשונים עם האותיות

נעמדתי בתור לספרייה.

הספרייה שלנו הייתה פתוחה שלוש פעמים בשבוע לשעתיים ותור ארוך של ילדים השתרך לו.

אחד יוצא ורק אז אחר יכול להיכנס. (והספרנית שלנו הייתה קשוחה!)

בתור לספרייה היו כאלו שבאו להחליף באמת את הספר שקראו,

כאלו שידעו שאילו שעות המפגש החברתי השכונתי , וכאלו שגם וגם…

 

הבילוי בתוך הספרייה היה עבורי בילוי אמיתי.

כשהגיע תורי, לא ידעתי מה לבחור והייתי עוברת על מדפים וספרים.

פעם בשיטה של לעבור על מדף אחד באות אקראית ולקרוא  בו את כל מה שמעניין,

פעם בשיטה של לבדוק באזור  "רבי המכר" – אותו מדף בולט שהספרנית עושה לו פרומו,

פעם הייתי בודקת  ספרים שהחזירו ילדים אחרים ומה הם ממליצים, ופעם כי…העטיפה הייתה מסקרנת.

 

אלו היו ימים מרגשים

השביעיה/ חמישיה/ מי יודע כמה/ הסודית…

ימי חסמב"ה- אותם ספרוני כיס, שבכל פעם שיצא ספרון חדש

הוא עורר התלהבות לפחות כמו עוד סרט של גל גדות במהיר ועצבני.

ספרי דבורה עומר האלמותיים , ספרי ההיסטוריה שמהם למדנו הכי הכי  על ההיסטוריה שלנו,

האסופית ובילבי שהשתדרגו ברבות השנים ולמדו לשיר במחזות זמר

כולם ,כולם עמדו, או שכבו בערמה מסודרת או לא..בספריה שלנו.

 

עד שהגיע אורי.

(יותר נכון, אני הגעתי אליו,  הוא היה קודם.)

 

אותו ספר עב כרס, מבוקש, אותו אורי שהספרנית לא מרשה לקרוא לכל אחד.

אורי היה פסגת החלומות- הוא היה במחתרת,

ואנו  קצת הצטערנו שלא נולדנו בתקופה המרגשת ההיא.., הוא ריגש בנות צבריות עם או בלי צמה ,

היה שובב ורגיש בבית הספר ומחוצה לו,

וריח התפוזים של המושב שלו נישא מעל כל דף בספר העבה שאי אפשר היה מלהפסיק לקרוא.

אורי, מלח הארץ, אהבתי הראשונה.

 

היום בעידן הטכנולוגי, רוב הילדים קוראים פחות.

במקום בוק יש להם פייס-בוק.

אין כאן בסדר או לא, נכון, לא נכון

לא אוהבת התרפקות על נוסטלגיות "שפעם היה יותר טוב".

תמיד מצחיק אותי  כי בעצם כל דור אומר זאת על הדור הקודם.

 

פעם היה שונה והיום אחרת.

פעם קראו ספרים, והיום הילדים מבררים בויקיפדיה אם סבא מדייק בעובדות בסיפורים הביטחוניים שלו

ואם אימא לא מגזימה.

פעם שיחקנו בחצר ובגינה והיום ילדים מולטי טאסקינג בחוגים ופעילויות,

פעם גדלנו על פרות קדושות והיום הילדים שואלים יותר שאלות.

אוהבת את הדור הזה, אוהבת את הדור של פעם.

 

אך פעם בשנה, מביטה לאחור

ונזכרת באורי.

ובספרייה מאז.

 

 

ומה אתכם,

מה היה הספר האהוב עליכם בילדותכם או בצעירותכם?

מה הספר האהוב על ילדכם, זה שהוא או היא רוצים  שתקריאו לו שוב ושוב,

מהו הספר שרק  אותו הילד מוכן לקרוא למרות כל המלצותיכם.

ממש אשמח לשמוע,

יש לי הרגשה שרק מתגובותיכם אפשר יהיה להכין את מצעד הספרים לשנה הקרובה,

או לפחות רשימת קניות בשבוע הספר.

 

אז קדימה, יומן קריאה מקוצר להורים של היום-

קוראי ספרים של פעם ועם סטאטוס של היום.

מה הספרים האהובים עליכם/ על משפחתכם?

 

יום נפלא,

שלומית לויט- עץ החשיבה

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *