בלוג

27.11.13

ילדים של החיים

"עיני פקוחות מבלי לראות את השמיים
מבלי לראות כחול של ים, ירוק של עץ
מבלי לשמוע מנגינות יפות כמו פעם
מבלי לראות את הדברים כמו שהם.

ילדים קטנים, ילדים גדולים,
ילדים טובים וילדים רעים
את יודעת אמא,
כולנו ילדים של החיים. "

השיר הזה נכתב במקור לסרט תיעודי בשנות השבעים על צעירים מכורים לאופיום.

על רקע התמונות ההן ,השיר היה מצמרר עוד יותר.

בשיר הזה הייתה קודם כל חמלה.

חמלה, אנושיות והרבה הרבה אהבה לאנשים בכלל ולילדים של החיים בפרט…

כזה היה האיש, המילים והמנגינות-

מסלעי היסוד שבנו את הארץ שלנו.

עם המון המון אהבה,

אהבה לארץ ("אני אוהב להתאהב בארץ ישראל קטנה, חמה ונהדרת")

לאנשים בה ("כמה טוב שבאת הביתה") ,

לאימא אדמה ("תביט אליי יפה וחכמה"),

לאהבת נעורים ("אני רואה אותה בדרך לגימנסיה"),

לתרבות ("קח לך, ספר טוב, שם ודאי תמצא על מה לחשוב.."),

להיסטוריה שלנו ("בבוקר לח בשנת תרל"ח").

אהבה לקצב חיים שיש בו עוד רגע של התבוננות

("תן למחשבות לרוץ לכל הכיוונים, לא יתחילו בלעדינו, סע לאט, סע לאט,)

אהבה ועוד אהבה לילדים (עוף גוזל, חתוך את השמיים…")

ואהבה לקפה טורקי.

אלו לא רק שירים, אלו פתגמים, זוהי תפיסת עולם , ערכי יסוד של בני אדם, של החברה הישראלית.

זה אריק אינשטיין.

הוא ביקש שלא נרכיב משקפיים, לא קודרות ולא שמחות,

הסתכלו נא בעיניים, בעיניים פקוחות,

אבל בשירים שלו איכשהו הכל נהייה

יותר תכול…יותר אופטימי, יותר "אני ואתה נשנה את העולם".

אריק,

תודה על המורשת המולחנת שהשארת לנו,

נזכור אותך תמיד.

כולנו.

~~~~~~~~~~~~~~~

7.4.13 – ערב יום השואה תשע"ג

 

יאנוש קורצ'אק: "על המחנך (הורה) להיות בעל הגיינה רוחנית…"

 יום השואה והגבורה מתחבר אצלי כמו אצל כולנו עם סמלים ערכיים רבים.

אחד מהם הוא יאנוש קורצ'אק.

יאנוש קורצ'אק הוא איש- סמל נדיר ויקר לא רק בזכות גבורתו ,התמסרותו לילדים יתומים בשואה,

והישארותו איתם עד הסוף המר.

הוא סמל עוצמתי גם בזכות דרכו החינוכית, הייחודית שסללה דרך לשפע אסכולות בחינוך שנוצרו מתוך הדרך בה ניהל את בית היתומים שלו ומתוך מאמריו.

הוא דיבר על חינוך מתוך הקשבה, האמין בכוחה של המילה המחנכת כשזו נאמרת בסיטואציה המעוררת אמון, על כך שמילה יכולה להיות מלמדת או מעצבת רק אם הילד באמת מקשיב לה, כשנוצר אצלו עניין להקשיב לה.

כל פעם שאני מדפדפת באותו ספר בלוי שבידי "שיטתו החינוכית של יאנוש קורצ'אק" מאת יוסף ארנון אני נפעמת מחדש.

אני נזכרת שוב ושוב בתובנות מאירות ומזוככות  שלעיתים בשגרת היומיום מתאבקות משהו.

אחת מאותן תובנות היא מה שיאנוש קורצ'אק קורא לה: הגיינה רוחנית.

לטענתו, על המחנך, ואני מוסיפה, ההורה, צריך לשמור על ההגיינה הרוחנית שלו יותר מכל. הוא טען ואני מצטטת: " בייאושו עלול המחנך להגיע אל קו המורד: מזלזל, אינו מאמין, חושד, בולש, אורב, מייסר, מאשים ועונש…אינו רואה את התאמצותו של הילד בבואו לכתוב בשקידה גיליון נייר או שעת חיים…".

המירוץ ההישגי שהולך וגובר מאז ימי יאנוש קורצ'אק גובה מחיר של הקשבה, סבלנות  וכבוד לטעות מצד ההורים והמחנכים. כשאלו ננגסו, נפגעה גם היכולת של הילדים להקשיב לנו ביתר תשומת לב.

 בבואנו אל ילדינו שומה עלינו ליטול ידיים רוחניות.

לעשות ככל יכולתנו לעצב הורות קשובה, מטפחת, מעודדת, מכוונת, מקבלת טעויות, סומכת ומאמינה בכל ליבה. הניקיון החינוכי הזה יעצב את נפש ילדינו ויאיר בכל רגע את דרכם  הרגשית והמנטלית.

ובינתיים,

נרכין הערב ראש

ונזכור את כל מה שחשוב באמת.

שלכם,

שלומית

 

 ————————————————–

23.8.12

מי מתרגש מתחילת שנת הלימודים?  שיקום…

לקראת החזרה ללימודים אני משוחחת עם תלמידיי.

לפני כשבועיים חלקם הם היו נשמעים כבר קצת משועממים,

מתגעגעים לחברים, מתרגשים מהציוד החדש ללימודים.

אבל עכשיו כמה ימים לפני, אני שומעת קולות אחרים.

פתאום לא בא להם לחזור..

לחזור לקום מוקדם, לחזור למסגרת בית הספר

הם נזכרים במורים, במבחנים, בשיעורי הבית, בקשיים שלהם פה ושם,

הם יודעים שהשנה הבאה תדרוש יותר מאמץ מהשנה הקודמת

 הם נאנחים קלות (עד קשות)

 והכי רוצים להמשיך לישון ,להמשיך לבלות בטן גב מול הטלויזייה

 עם אפשרות לקימה לכיוון הבריכה או הים.

אנו המבוגרים שומעים  את החריקות, וקצת מצטמררים.

אמנם החופש היה ארוך ותפקידנו כ"ועדת בידור" כבר מיצה את עצמו ,

אבל כעת גם  נזכרים שצריך לחזור לשגרה, להכנס לתלם,

להרגיל את הילדים לקום מוקדם בבוקר ,להתמודד עם שיעורי הבית.

אני שומעת הרבה המלצות איך כדאי ונכון לחזור לשגרה:

בהדרגה,

לתוך מסגרת של  הרגלים טובים,

 בעקביות.

הכל נכון וחשוב.

אבל למה בעצם?

למה השגרה הזו, המסלול הזה חשובים בעצם?

/

/

/

כולנו רוצים שיהיה לנו ולילדינו יותר קל.

מחנכים את הילדים ועצמנו להתאמץ כעת כדי שיהיה יותר קל בעתיד.

וגם זה נכון וחשוב.

ואת הקלות הזו אפשר להכניס כבר עכשיו.

בשפה,

 בחשיבה,

באופן ניהול המשפחה שלנו.

קצת פחות מילים של: צריך,להתאמץ,קשה

 ויותר מילים של:

 קל

כדאי

נוח.

גם בתוך כל ההתארגנויות שצריך… קריצה

דמיינו את עצמכם ובקשו גם מהילדים

איך נקום בבוקר בקלות?

איך כדאי להכין את שיעורי הבית?

איך נצליח במבחנים בקלות?

איך נעמוד בדרישות המורה ובית הספר בקלי קלות?

גם אם זה נראה קצת מאולץ בשמיעה ראשונה.

הרי בטוח אפשר להפוך כל דבר  לחוויה טיפה יותר קלה…

איך נראות ומרגישות התמונות ה"קלות" האלו?

האם המילים והתמונות מעודדות ומפיחות כוח ותקווה?

אני מצרפת לכם  סרטון אנימציה שאהבתי

 שעלה בערוץ education המתאר מה יכולה לחולל התמונה  בראשנו.

תהנו- http://www.youtube.com/watch?v=ZBJxI-PBBWQ

ומאחלת לכם שתצאו לדרך עם חזון ואמונה אמיתיים

שהשנה יהיה לכולכם,

 לכם ולילדים

 יותר קל,

יותר מצליח

ויותר נעים.

ועם האמונה הזו תתניעו וצאו לשנה החדשה.

שבת שלום,

שנת לימודים נפלאה

שלומית לויט- עץ החשיבה

לומדים וצומחים

www.lomdim.co.il

 לצפייה בסרטון

נ.ב.ב להקלטת הרצאה שנערכה לפני כשבועיים בנושא סדר והתארגנות –לחצו כאן

—————————————————————————————————————————-

 1.6.2012
מדונה –כשהלב שלה דפק לצידי…
טוב, לא כל כך ליד, היינו במרחק כמה עשרות מטרים אבל הלב שלה היה שם…
אתמול הייתי בהופעה של מדונה.
חיכיתי בהתרגשות רבה להופעה שהתקיימה קצת לאחר יום הולדתי
וחגגנו שם  כל המשפחה.
לצפות בהופעה של מדונה זה לצפות כשעתיים במופע מרהיב של מצוינות על.
כל פרט הכי קטנטן חשבו עליו בהפקה ,איך ישבור את השיא של עצמו, יפתיע, ירגש, הכל תוכנן בקפידה.
לא היה מ"מ אחד על הבמה שהיה פחות ממושלם.
הוידאו ארט מאחור גאוני, התמונות מתחלפות ורצות בקצב מטורף, אבל מתחבר, התאורה עוצמתית ומרהיבה והיה כמעט בלתי אפשרי היה לצלם, רוב התמונות פשוט כמעט נשרפו מעוצמת התאורה המרהיבה. הרקדנים שהסינכרון ביניהם  גם כשרקדו על חבל דק,מעורר השתאות.
הסאונד נכנס לגוף במידות המדויקות . החל מהשירים הקצביים שגרמו לכל שריר בגוף לרקוד וכלה ב"כמו בתולה" בגרסה מינורית ,רכה ואינטימית, וכשמדונה התגלגלה שם על הבמה כמהה להיות שוב בפעם הראשונה, אפשר היה לחשוב שרק שתינו כאן באצטדיון של ארבעים חמישים אלף (הפסקתי לספור באמצע…) איש.
חוויה חושית שעוטפת אותך, פסגה של חוויה טכנולוגית, אומנותית, אנושית.
  ובראש כל החץ הזה (פשוטו כמשמעו ) בתוך הפקת הענק הזו, שכל פינה בה נעשתה על ידי המקצוען הגאוני בתחומו, נמצאת אישה אחת- הגדולה מכולן.
מופת אמיתי.
מופת למקצוענות אמיתית של עבודה קשה ומוקפדת, של דרישה לשבור שוב ושוב את השיאים של עצמה, מופת של רצון אמיתי להעניק לקהל חוויה בלתי נשכחת.
וכמובן כמובן מופת למה יכול הגוף האנושי לעשות במשך שעתיים,לשיר, לרקוד, לקפוץ, להתקפל, להתלבש, להתפשט ולהתנועע בקצב שהשפן של דורסייל עומד בפינה מבוייש לעומתה.

 

 

מדונה היא המלכה. המלכה של נשים שכבשו את העולם, מלכת האנשים שלא נחה לרגע מעשייה והתקדמות ,מלכה שממציאה את הפסגות שרבים עוד לא התחילו לדמיין. מלכה שפורצת את את גבולות הגוף והנשמה שלה כל העת.
לפני שנתיים היינו בהופעה הקודמת שלה. אתמול, בדרך להופעה אתמול חששנו שיהיה קשה ליהנות כמו אז. שבטח אי אפשר יהיה לרגש אותנו יותר, שאולי מדונה תחליט לשנות כיוון ולעשות הפעם "מסע הופעות סולידי".
מסתבר שכל שיא אפשר עוד לשבור.
מדונה כמעט ולא דיברה במשך ההופעה, לא פילטרטה עם הקהל, לא הציגה את הרקדנים והמשתתפים שלה, אולי קצת "רייז יור הנד'ס" לקראת הסוף.
אבל ברגע אחד, באמצע ההופעה. היא עצרה.
לגמה בקבוק מים, והתנשפה קלות. (בינינו, גם ההתנשפות האנושית מתוזמנת..)
ניגבה אגל זיעה קטנטן ופתחה בקריאת החזון שלה.
החזון שיהיה שלום בעולם. הבקשה שכאן במזה"ת נעצור את כל מה שקרה עד כה ו-די.
נניח לעבר ונתייחס אל כל אדם באשר הוא בכבוד וביושר.
אני לא אכנס להיבטים הפוליטיים של עמדה זו.
אני רק התרגשתי מהעוצמה הענקית של אדם העומד מול קהל עצום ורב כל כך ואומר את חזונו.
אישה שרוצה לתת את כל מה שרק אפשר לקהל שלה, שיהנה, שישמח, שירקוד, אבל גם ברגע אחד עוצרת ומבקשת.
מבקשת להשפיע, מבקשת לעשות עולם טוב יותר.
מדונה בשבילי היא סמל, סמל לחריצות, להקפדה על פרטים, לעבודה ללא ליאות, אין לה שום ספנטניות על הבמה, היא כמעט לא משאירה שום דבר ליד המקרה או האל, למרות שהיא כל כך מאמינה בו.
בשבילי לראות את מדונה מעבר לבילוי מטורף וחוויה חושית שאין דומה לה היא חוויה רגשית , מסוג הפגישות עם אנשים שנותנים כוח ותנופה להשתפר, להתקדם ולהשפיע כאן ולהפוך את השלולית הקטנה שלנו לארמון (וזה כבר דימוי של חנוך לוין)…

סופשבוע מופלא,
שלומית

===============================================================================

9.5.12 ל"ג בעומר תשע"ב
רבי עקיבא: הגדול בתורה שלא ידע לקרוא
רבי עקיבא הוא אחת הדמויות המרתקות בעיני במורשת הישראלית.
איש פשוט , רועה צאן, בור ועם הארץ התאהב בבתו של העשיר, כלבא שבוע.
ודאי נדרש ממנו הרבה אומץ לחזר אחריה ,אך היא , אמיצה לא פחות, נאותה להינשא לו בתנאי…
שילמד תורה.
רחל , בתו של העשיר, הבינה היטב שההשכלה והתבונה והידע הם הכלים החזקים ביותר היכולים לעמוד לרשותו של אדם , לפתוח, להעשיר ולרומם את עולמו, ועולמה.
ורבי עקיבא, אם בשם אהבתו הגדולה לרחל, אם מתוך רוממות הרוח שמישהו בעולם הזה העניק לו את התחושה שהוא מאמין ביכולותיו ולחש(ה) באוזנו "אתה יכול" , ואם מתוך הסקרנות והרצון שלו לצמוח, הרים את הכפפה ונאות לאתגר.
"הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות. אמר לו: רבי! למדני תורה! אחז רבי עקיבא בראש הלוח, ובנו בראש הלוח. כתב לו אלף בית ולמדה. היה לומד והולך, עד שלמד כל התורה כולה."
נדרשו לו לשם כך שנים רבות: שנים של שקידה, של וויתור על תענוגות הרגע ושל חיים משותפים עם אשתו, שנים של מסירות נפש, אבל הערך הרב לא אחר לבוא. הוא הפך לגדול בדורו ומנהיג רוחני.
המעניין הוא שגם אחרי שלגם את כל התורה לפני ולפנים ,על כל תג וסייג, ידע להצביע- ואהבת לרעך כמוך" – זה הכלל הגדול בתורה.
שילוב הלב והתבונה- שילוב האמפטיה והרגישות עם הבקיאות, זו התורה כולה.
המשוררת דליה רביקוביץ' הטיבה ממני לתאר זאת, ורבקה זוהר לזמר זאת במלוא זוהרה
תהנו: http://www.youtube.com/watch?v=HRHoL3Dqrlo
ל"ג שמח,
שלומית
===========================================================

 

מקום ראשון בליגה!
באחד הימים הגיע אליי תלמיד בכיתה ה' עם אמו הנסערת.
היינו רק כשבועיים אחרי תחילת הלימודים והבלאגן בילקוט כבר חגג.
האם שלפה מחברת עברית עם תשובה לשאלה בת שורה אחת, דפים תלושים באנגלית כי הילד שכח להביא את המחברת לכיתה, דף עבודה שצילמו מחבר כי שלו הלך לאיבוד וש"ב של 10 עמודים באנגלית שיש לסיים עד סוף השבוע.
תפקידי היה לנסות לעשות סדר בכל זה ולסייע בארגון והתארגנות- משימה לא פשוטה לעיתים  לילד בכיתה ה' שצלצול ההפסקה הוא ודאי הצליל המרגש ביותר עבורו . כשהוא ממהר עם הכדור כדי לתפוס ראשון את המגרש , המחברות נדחפות לתוך התיק וזקוקות אחר כך לגיהוץ דחוף. אחר הצהריים או בערב כשהוא מסדר  את התיק כבר עייף ,אני מניחה שלא תמיד זוכר להכניס את כל הציוד ומגיע בבוקר לכיתה והאי סדר פועל לרעתו כמו "דומינו רעלי"…
בכל מקרה התחלנו לעשות סדר.
פתחנו את היומן החדש, שיד אדם עוד לא נגעה בו, וקודם כל רשמנו את המשימות והשיעורים. לאחר מכן דרגנו את הסדר שכדאי להכין שיעורים :מה דחוף יותר במה יתכן ויזדקק לעזרה ממישהו ובמה הוא צריך להשלים חומר.
חשתי שהילד  משתדל ומתאמץ וניכר  שחשוב לו להשתפר.
בסוף המפגש, כשהחמאתי לו על ההשתדלות הוא אמר שהוא חייב. הוריו  אמרו לו כי הוא יוכל להיות בליגה בכדורגל רק אם הציונים שלו יהיו טובים.
עיני הילד נצצו מהתרגשות ורצון עז, המילה "ליגה" הצטלצלה מפיו  כפסגת החלומות. הסתכלתי בו וחשבתי לעצמי שילדים , כמו לעיתים קרובות מבוגרים,  רק צריכים את ההתניה המתאימה.
כזו שמציבה עבורם מטרה ראויה ברורה ,לא כזו שמהווה איום טורדני אלא באמת מטרה מרגשת שמעודדת לעשייה.
התניה שכזו יכולה לגרום לילד להשתדל כמיטב יכולתו להתמודד עם כל המטלות השונות בבית הספר ולרוץ בחדוות נצחון גדולה יותר במשחק ב"ליגה".
תפקידנו כהורים הוא לא רק ליצור את ההתניה, אלא גם ובעיקר לעזור לו להצליח בה, לתת לו כלים לעמוד באתגר שייצרנו, ושהיא אכן תפעל לטובתו מכל הכיוונים. לדעת שיהיו רגעים בהם נצטרך לעודד, להכיר בטעות נוספת בדרך לשינוי, להזכיר ובעיקר בעיקר לסמוך עליו.
ילד כזה לעולם לא יהיה יקה מסודר ופדנט, אך בהחלט יוכל להגיע לרמה סבירה של התארגנות פנימית עם עזרה, תרגול והתמדה.
מה שכן, סביר יותר להניח שהוא ילמד את הסדר הדרוש להצבת מטרות ולביצוען.

לומדים וצומחים,
שלומית

 

להורדת המדריך המלא לפתרונות יצירתיים לקשיי למידה- לחץ כאן

13 תגובות בנושא “בלוג”

  1. תודה רבה זהרה,
    אכן האתר בבניה אינטראקטיבית.
    בכל פעם שמתווסף משהו חדש, כל החברים בתפוצה מעודכנים.
    יש למה לצפות..:)

  2. שלומית היקרה,
    בדיוק באת לי בזמן של יאוש, נמאס לי להיות מתווכת, והילדה שהיא חכמה אפילו לא מנסה לפתור דברים לבד, היום ננסה את משחק האגוזים, מקווה שיעבוד……

  3. היי, משחק האגוזים נראה לי פשוט פנטסטי, אנסה אותו היום עם ביתי שלומדת בכיתה ב' והיא ממש תלותית בכל מה שקשור ללימודים, היא מכינה שעורי בית בתיווך מלא איתי.
    יש לי הרגשה טובה לגבי משחק האגוזים, אני בטוחה שהוא יעורר אצלה חשיבה עצמאית.
    תודה, ורד.

  4. הנני אם לתאומים בני 8 הלומדים בכיתה ב ׳ , ישנו הקושי לעזור להם באופן מקביל בשעורי הבית , יש לציין ששניהם מאוד תלותיים באופן הכנת שעורי הבית , אני נתקלת בסיטואציות בהן שניהם במקביל דורשים שאשב איתם או יסביר להם ואין באפשרותי ״להתחלק״ לשניים. לעניות דעתי ״משחק האגוזים ״ רעיון מצוין … משום ששניהם מאוד תחרותיים ומשחק זה יגרום להם להשתמש כמה שפחות באגוזים. אני יאמץ את הרעיון … ויעדכן בתגובה. תודה . 

    1. בהצלחה טלי!
      את מוזמנת גם להאזין להרצאה כלים תכלס להתמודדות עם שיעורי הבית
      לטיפ הקשור לעיקרון החבל.

  5. שלומית שלום,
    אני מנסה להדפיס את החוברת החינמית של פתרונות יצירתיים לקשיי למידה ולא מצליחה , יש הודעה כי האקרובט לא מצליח להוריד אותה להדפסה . תוכלי לבדוק למה ? תודה רבה

    1. היי טלי,
      נסי קודם כל לשמור במחשב שלך
      ואז להיכנס שוב לקובץ ולהדפיס אותו.

      שלומית

  6. טלי לוי, ייתכן שאת לא מצליחה להוריד את זה מכיוון שגרסת האקרובט שלך לא עובדת כראוי או מיושנת, קרה לי בדיוק אותו דבר התקנתי את התוסף של אקרובט לכרום ופתחתי את המסמך ולאחר מכן פשוט הורדתי אותו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *