מדונה – כשהלב שלה דפק לצידי…

טוב, לא כל כך ליד, היינו במרחק כמה עשרות מטרים אבל הלב שלה היה שם…

אתמול הייתי בהופעה של מדונה.
חיכיתי בהתרגשות רבה להופעה שהתקיימה קצת לאחר יום הולדתי וחגגנו שם כל המשפחה.

לצפות בהופעה של מדונה זה לצפות כשעתיים במופע מרהיב של מצוינות על.
כל פרט הכי קטנטן חשבו עליו בהפקה ,איך ישבור את השיא של עצמו, יפתיע, ירגש, הכל תוכנן בקפידה.
לא היה מ"מ אחד על הבמה שהיה פחות ממושלם.
הוידאו ארט מאחור גאוני, התמונות מתחלפות ורצות בקצב מטורף, אבל מתחבר, התאורה עוצמתית ומרהיבה והיה כמעט בלתי אפשרי היה לצלם, רוב התמונות פשוט כמעט נשרפו מעוצמת התאורה המרהיבה. הרקדנים שהסינכרון ביניהם  גם כשרקדו על חבל דק, מעורר השתאות.
הסאונד נכנס לגוף במידות המדויקות . החל מהשירים הקצביים שגרמו לכל שריר בגוף לרקוד וכלה ב"כמו בתולה" בגרסה מינורית ,רכה ואינטימית, וכשמדונה התגלגלה שם על הבמה כמהה להיות שוב בפעם הראשונה, אפשר היה לחשוב שרק שתינו כאן באצטדיון של ארבעים חמישים אלף (הפסקתי לספור באמצע…) איש.
חוויה חושית שעוטפת אותך, פסגה של חוויה טכנולוגית, אומנותית, אנושית.

ובראש כל החץ הזה (פשוטו כמשמעו ) בתוך הפקת הענק הזו, שכל פינה בה נעשתה על ידי המקצוען הגאוני בתחומו, נמצאת אישה אחת – הגדולה מכולן.
מופת אמיתי.
מופת למקצוענות אמיתית של עבודה קשה ומוקפדת, של דרישה לשבור שוב ושוב את השיאים של עצמה, מופת של רצון אמיתי להעניק לקהל חוויה בלתי נשכחת.
וכמובן כמובן מופת למה יכול הגוף האנושי לעשות במשך שעתיים, לשיר, לרקוד, לקפוץ, להתקפל, להתלבש, להתפשט ולהתנועע בקצב שהשפן של דורסל עומד בפינה מבוייש לעומתה.

מדונה היא המלכה. המלכה של נשים שכבשו את העולם, מלכת האנשים שלא נחה לרגע מעשייה והתקדמות ,מלכה שממציאה את הפסגות שרבים עוד לא התחילו לדמיין. מלכה שפורצת את את גבולות הגוף והנשמה שלה כל העת.

לפני שנתיים היינו בהופעה הקודמת שלה. אתמול, בדרך להופעה חששנו שיהיה קשה ליהנות כמו אז. שבטח אי אפשר יהיה לרגש אותנו יותר, שאולי מדונה תחליט לשנות כיוון ולעשות הפעם "מסע הופעות סולידי".
מסתבר שכל שיא אפשר עוד לשבור.
מדונה כמעט ולא דיברה במשך ההופעה, לא פילטרטה עם הקהל, לא הציגה את הרקדנים והמשתתפים שלה, אולי קצת "רייז יור הנד'ס" לקראת הסוף.

אבל ברגע אחד, באמצע ההופעה. היא עצרה.
לגמה בקבוק מים, והתנשפה קלות. (בינינו, גם ההתנשפות האנושית מתוזמנת..)
ניגבה אגל זיעה קטנטן ופתחה בקריאת החזון שלה.
החזון שיהיה שלום בעולם. הבקשה שכאן במזה"ת נעצור את כל מה שקרה עד כה ו-די.
נניח לעבר ונתייחס אל כל אדם באשר הוא בכבוד וביושר.
אני לא אכנס להיבטים הפוליטיים של עמדה זו.
אני רק התרגשתי מהעוצמה הענקית של אדם העומד מול קהל עצום ורב כל כך ואומר את חזונו.
אישה שרוצה לתת את כל מה שרק אפשר לקהל שלה, שיהנה, שישמח, שירקוד, אבל גם ברגע אחד עוצרת ומבקשת.
מבקשת להשפיע, מבקשת לעשות עולם טוב יותר.

מדונה בשבילי היא סמל, סמל לחריצות, להקפדה על פרטים, לעבודה ללא ליאות, אין לה שום ספנטניות על הבמה, היא כמעט לא משאירה שום דבר ליד המקרה או האל, למרות שהיא כל כך מאמינה בו.
בשבילי לראות את מדונה מעבר לבילוי מטורף וחוויה חושית שאין דומה לה היא חוויה רגשית , מסוג הפגישות עם אנשים שנותנים כוח ותנופה להשתפר, להתקדם ולהשפיע כאן ולהפוך את השלולית הקטנה שלנו לארמון (וזה כבר דימוי של חנוך לוין)…

סופשבוע מופלא,
שלומית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *