15.4.2011
משחק האגוזים – או די לתיווך!
טוב, הפעם זה מאמר קצת יותר רציני.
הפעם אני רוצה לצאת בקריאה לנושא ה"תיווך בלמידה".
אתם יודעים, הרבה פעמים ילדים עם לקויות למידה בעיקר, או תלמידים בכלל, נוטים לשאול את המבוגרים מה לעשות בשאלה מסוימת או במטלה או משימה מסוימת.
ההורה או ה מורה נדרשים למה שנקרא במקומותינו "תיווך" מושג ההולך ומשתרש באבחונים, ובכיתות.
לפני שאדבר מהו תיווך, אתייחס קודם על מהי למידה.
למידה מתרחשת כאשר אנו יודעים לעשות או מבינים משהו שלא ידענו קודם לכן. או אז, נוסף לשמחה הגדולה, מתרחשת פעילות מוחית אצלנו היוצרת רשתות עצביות חדשות.
נדמיין שבמוחנו הקסום נמצא לו איש קטן- איש החשיבה, שתופר מעין רשת דייגים. כל פעם שהוא למד משהו חדש נוצר עוד שטח קטן ברשת הדייגים וכך הלאה. ככל שלאיש החשיבה שלנו יש רשת גדולה וענפה יותר, כך הוא יכול לעבור ממקום למקום בקלות רבה יותר, הוא מפתח בהדרגה את מהירות "תפירת הרשת" , הוא נהיה יותר עצמאי ,בעל יותר כישורים, ויכול לתפוס יותר דגים… J
מה קורה בתיווך?
איש החשיבה פונה ל"מקורות חוץ" שיתפרו לו את הרשת. או לפחות שיעזרו לו קצת. זה נחמד בהתחלה, מי לא אוהב חיים קלים ונוחים, אך די במהרה מתברר שאיש החשיבה במוח לא יודע איך לתפור את הרשת בעצמו או לפחות, לא מאוד מיומן בזה. הוא זקוק יותר ויותר לעזרה שלא תמיד זמינה, שהופכת להיות מורכבת יותר, כי האיש לא כל כך יודע להתנועע בקלות בתוך הרשת שלו ולשלוף מידע מתאים לכל מקרה, וכל עניין ה"תיווך" הופך להיות סוג של בעיה בפני עצמה.
אני פוגשת שוב ושוב ילדים ה"מכורים" לתיווך. הם אינם יכולים לכתוב שורה אחת בלי לקבל אישור מה"רשויות המוסמכות", הם חוששים, חסרי ביטחון, זקוקים לאישור והסכמה, לא מצליחים ליצור הקשר וחיבור מדבר לדבר, וכל זה כי….מה שבעיקר הם למדו שתופרים להם את הרשת…
לעיתים קרובות, הם הופכים להיות פסיביים, תלותיים וחסרי עצמאות. והדגים איפה? בים הפתוח…
אז יש הרבה טכניקות איך ליצור תיווך נכון, תיווך שאינו הופך את הילד לתלותי.
ואני רוצה לשתף אתכם במשחק שעובד מצויין עם הזקוקים תכופות לתיווך.
משחק שלושת האגוזים- (זה יכול להיות גם ארבעה או חמישה תלוי בילד ובנושא).
נאמר שהילד אמור לבצע משימה מסויימת- מספר עמודים בספר כשיעורי בית, הכנה למבחן וכו'.
ניתן לו שלושה אגוזים או קוביות או כל חפץ אחר. כל פעם שהילד שואל אותנו שאלה הוא חייב לשלם באגוז. מותר לו לשאול, זה בסדר, אתם תענו בשמחה וביסודיות על כל שאלה, תמורת אגוז!
לילד ניתנת האפשרות לבחור ולהחליט מתי הוא ישתמש באגוזים ומתי ישמור אותם לעצמו.
ועוד כלל חשוב מאוד במשחק. מותר לכתוב טעות. מותר לקחת סיכון ולהחליט לכתוב תשובה גם כשהילד אינו בטוח בכך, אין שום "קנס" על טעות, ואפשר לתקן לו מה שצריך בנימוס בסוף המשחק.
ספויילר- אספר לכם מה גיליתי.
לפתע פתאום, הילדים שומרים על האגוזים או הקוביות חסרות המשמעות בחירוף נפש. הם לא מוכנים לוותר עליהם. פתאום הם מתאמצים, מוכנים להזיע, לדפדף אחורה בספר, לגייס כל אסטרטגית חשיבה.שאלות פחות מרכזיות כמו : "לכתוב כאן או בדף הבא, נעלמות (כי הרי הכל נחשב לשאלת אגוז), "ותפירת הרשת" מתחילה לצוץ מאליה.
יש גם פרסים ובונוסים, אגוז נוסף על כל הצלחה לעמוד במשימה.
אבל זה לא הפרס העיקרי של הילד באותו הרגע….והוא מרגיש זאת.
התפקיד המרכזי של המבוגרים הוא להקצות את שלושת האגוזים למשימה סבירה לילד. רף אחד קטן מעבר לרמה שלו.
אגב, המשחק הזה עובד בכל גיל…נוסה על תלמידי יסודי ,בגילאי חט"ב ותיכון.
לומדים וצומחים,
שלומית לויט
עץ החשיבה- פיתוח יכולות למידה, זיכרון וחשיבה להצלחה אצל ילדים.
נ.ב
אתם מוזמנים זאת להעביר ל"מתווכים" למיניהם, הורים, מורים וכל מי שאוהב אגוזים
——————————–