שתי הודעות דרמטיות פורסמו בסוף שבוע שעבר בynet:
הודעה הראשונה מדווחת בהתרגשות שבמשרד החינוך הוחלט לבטל את המבחנים בכיתה א' וצמצמו אותם בשאר הכיתות מתוך אמונה שכך התלמידים יפגינו יחס חיובי יותר ללימודים. עד כיתה ד' הציונים יהיו מילוליים בלבד.
על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך בכיתות ב' יהיו כארבעה מבחנים בלבד ובשאר הכיתות ישנן הנחיות להפחתה משמעותית בכמות ולהקפדה על מרווחי זמן בין מבחן למבחן בין שבועיים לארבעה, תלוי בגיל הכיתה.
אין ספק שמבחינתם של תלמידים מתקשים זו הקלה גדולה. הם (והוריהם) פחות יצטרכו להתעמת באופן ישיר עם הקושי ויוכלו להתקדם בקצב הנכון להם מבלי לחוש פגיעה בדימוי העצמי שלהם כשהחבר לכיתה מקבל ציון גבוה מהם.
משאבי הלמידה השכליים והרגשיים של התלמידים המתקשים יוכלו להיות ממוקדים לעיקר הלמידה.
אבל, (ותמיד יש כזה, כי הרי אין מושלם) המבחן גם מהווה כלי מדידה להתבוננות ישירה על יכולות התלמיד ולאיתור תלמידים מתקשים. צמצום השימוש בכלי מדידה זה יכול להוות קרקע נוחה להווצרות טשטוש וערפל לגבי זיהוי בעייה אצל ילד ומתן מענה נכון ופתרון בזמן.
עוד יותר יהיה קשה לזהות את מצבם של התלמידים השקטים והממושמעים המצניעים את קשייהם.
לכן, לדעתי, על המורה להמשיך ולפתח "חיישנים" אחרים ואולי חשובים יותר ממבחנים, "חיישנים" של הקשבה והתבוננות אמיתיים לכל ילד, להגביר את שיחות המשוב האישיות, המילוליות, החמות, שיש בהן הרבה יותר עוצמה לחיזוק הביטחון העצמי ולהתקדמות בלמידה, יותר ממדידה מספרית קרה.
הידיעה השנייה, דרמטית אולי אף יותר, התיחסה לפסיקת בג"צ לנושא המיצב"ים. בג"צ הכריע לטובת השקיפות. מעתה יפורסמו ברבים תוצאות המיצ"ב בכל בית ספר ובכל ישוב.
שקיפות היא אכן חשובה, חשובה בתקשורת, בעסקים, בזכויות אדם ועוד.
אך בחינוך, יש לבחון את הדברים מזוית שונה. איננו מקפידים על שקיפות בחשיפת ילדים לאלימות או לתכנים שאינם הולמים לגילם הרגשי.
איננו מספרים להם תמיד את כל האמת על עולם המבוגרים, מתוך תפיסה שיש להקנות להם ביטחון, תחושת יציבות וחינוך ערכי שהעולם טוב ויפה שניתן לסמוך עליו.
כל מי שפגש מקרוב בי"ס בתקופת מיצ"בים- אותם מבחנים הנערכים לכיתותב,ה,ח במקצועות הליבה, פגש סיר לחץ בשיאו.
ההנהלה, המורות והתלמידים כולם בלחץ כדי להציג תוצאות גבוהות במיצ"בים, שהרי גם אם עד כה לא פורסמו ברבים, הם פורסמו בפיקוח ובמשרד החינוך.
הלחץ במידתיות יכול להיות טוב, הזדמנות לעשות "בדק בית" ולהשלים פינות ידע שאולי פוספסו.
אבל אין להעצימו!
(וכאן אין אבל לדעתי…)
המיצ"ב אמור להוות קנה מידה לרמת החינוך בישראל, לקבלת החלטות בעיצוב תוכניות לימוד, לאיתור אזורים הדורשים חיזוק וטיפול נקודתי.
אך כדאי לשמור מידע זה פנימה ולעסוק ביישום שינויים הקשורים אליו.
בית הספר אמור להיות מקום חינוכי-ערכי.
חתירה להשגים היא אכן ערך.
אך לא רק.
ערך הלמידה חייב להיות ערך גבוה יותר.
למידה בקצב נכון המותאם לילדים, למידה של מורה הרגיש וקשוב לתלמידיו, מתבונן ואף לומד מהם.
למידה שיש בה הנאה, שמחה, סקרנות והתרגשות.
למידה כזו אינה מושגת בהעמקת הלחץ במבחנים ובמיצבים על התלמידים וצוות המורים, ביצירת תחרותיות חיצונית בין בתי הספר
ובמדידת יתר.
מה דעתכם?
אשמח לשמוע תגובותיכם בסקר ובעמוד למטה.
ובינתיים,
שיהיה לכם שבוע נפלא,
שבוע שוודאי תטרחו בו כמו דבורים לפני החג,
כדי שתטעמו דבש כל השנה.
שלכם,
שלומית